מרלו ומכתבים

מרלו ומכתבים - ספיר בנלולו - סיפור קצר

בעודה מדפדפת בין המכתבים, משכה את תשומת ליבה מעטפה חומה. הלב שלה התחיל לפעום; זואי לא הייתה אופטימית לגבי מה שנכתב בפנים, אבל עם כל פעימת לבה, היא קיוותה שיהיו לה מספיק סיבות לעזוב את עבודתה בשוק. במכתב הוסבר שהכתבה שהגישה מעניינת, אבל לא מספיקה כדי להתקבל לעבודה בעיתון המקומי. "אני לוקחת הפסקה", היא חייכה במרירות לבוס שלה, תפסה את התיק שלה מהשולחן המשויש וניגשה לקו החוף, מחייגת לטלפון שלה. "אתה יכול לפגוש אותי במקום שלנו?" דמעות כמעט פרצו מעיניה.

מקס הכיר אותה כאילו היא חלק ממנו, והוא ידע שמשהו לא בסדר. הוא יודע שכאשר זואי מדברת על "רוקנרול", היא לא מתכוונת לז'אנר המוזיקה, ואם היא פתאום נמרצת מדי ללא סיבה נראית לעין, זה אומר שהיא לא ישנה כל הלילה, וכשהיא מתקשרת להיפגש ב"מקום שלנו" - היא כואבת וצריך להחזיק אותה חזק.

היא ישבה בתוך תא הטלפון האדום, שבעבר היה חלק מתערוכת אמן מקומית, כפי שנהגה לעשות מגיל שבע והבינה שהיא רוצה להיות סופרת, או טועמת מרשמלו מקצועית כשתגדל. מקס ניגש לתא הטלפון כשהשמש התחילה לשקוע, מחזיק שקית מרשמלו ורודה ובקבוק היין הלבן האהוב על זואי. "לא היית צריך", היא קמה ורצה ישירות אל זרועותיו המסבירות פנים. היא ידעה שמקס מאוהב בה מאוד, כמו כן, הוא הודה בכך באחד מלילות השיכורים שלהם כשהם חגגו שהיא סוף סוף סיימה לכתוב את ספרה. אבל זואי לא יכלה לאהוב אותו בחזרה, לא בדרך שבה הוא ראוי שיאהבו אותו, שהייתה בדרך המופלאה ביותר שאי פעם קיימת. הם היו שם אחד בשביל השני מגיל חמש, והיום, כשהיא גילתה שהעיתון המקומי דחה אותה, היא לא הייתה שונה.

"מה זה אמר?" מקס הנהן לכיוון המכתב המקומט כעת. זואי לקחה נשימה עמוקה, מנסה להיזכר במילים המדויקות ששברו את ליבה לפני רגע. "הם הודו לי על הגשת מועמדות לתפקיד הכתבת, כינו את המאמר שלי מסקרן, אבל הם מצטערים להודיע לי שהם לא המקום המתאים לכתיבה שלי", דמעות טריות הציפו את עיניה העזות.

הוא רצה להחזיק אותה חזק יותר, להסיר את הכאב שלה ולשאת אותו לבד כדי שהיא לעולם לא תיאלץ לבכות מאכזבה, אבל כל מה שהוא יכול לעשות זה להיות שם בשבילה בכל פעם שהיא צריכה, כי אלוהים יודע שהוא תמיד היה זקוק לה. "אולי הגיע הזמן לשלוח את הספר שלך להוצאות לאור", הוא תפס מרשמלו והטביע אותו בכוס שלה, הניח לו להימס ביין. "לא..." היא צחקה בזמן שהוא ניגב את דמעותיה באגודלו וחייך אליה בעיניו. זואי הסתכלה עמוק לתוך עיניו והלכה לאיבוד בהן פעם אחת. "הדרך שבה אתה מפלרטט חסרת בושה".